2 ספרי מתח למזג אויר חורפי

לאחרונה קראתי ספר מתח משובח כמיטב המסורת הסקנדינבית, "בית הממתקים" מאת קארין גרהרדסן.

האמת שהופתעתי, כי בדרך כלל הבחירות התרגומיות של הוצאת ידיעות לא מדברות אלי. אבל הספר שבנוי מפרקים המתארים זוויות ראיה שונות של דמויות שונות, מספק את הסחורה: צמרמורת שמחלחלת לנשמה, קור מקפיא כמו הקור ששורר בשבדיה. במיוחד עשו לי חלחלה הפרקים שמתארים את האקלים החברתי והפרקים שכביכול כתובים מנקודת ראייתו של הרוצח.

זה לא ספר מתח השבדי הראשון שאני קוראת. קראתי את "רוצחים ללא פנים" מאת הנינג מנקל ואני מגיעה למסקנה שיש לשבדים דרך משלהם לחדור לנפש הרוצח. בניגוד לספרי מתח שמכים בקורא באלימות לא מוסברת, לשבדים יש דרך להקביל בין הקור החיצוני לקור הפנימי שבנפש האדם. ההנחה הבסיסית היא שאדם רע מיצר נעוריו.

המתח בספר לא נוצר מהשאלה מי רצח, אלא מעצם האסקלציה בסידרת הרציחות והגילויים הפסיכולוגיים והחברתיים המתלווים אליהן.

ספר אינטיליגנטי, מומלץ בחום!

"בית הממתקים", קארין גרהרדסן

הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, 333 עמ'

תרגום יעל צובארי

את הספר "מחפשים את נוף" קיבלתי לסקירה ממועדון הספר read4free הפועל לעידוד הקריאה.

היום חל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. בקישור שצירפתי לאתר משרד החינוך והתרבות תוכלו למצוא הפניות לנתונים העוסקים באלימות נגד נשים.

לאלימות פנים רבות ולא רק אספקטים פיזיים. חלק מהאספקטים עוסקים בצמצום חופש הפרט, באלימות כלכלית, מילולית ועוד.

אומנם הספר "מחפשים את נוף", הוא ספר מתח העוסק בפרשיית העלמותה של נוף, נערה סעודית בת 16 בת למשפחה עשירה, שנעלמת לפני חתונתה, אבל יש בו הרבה היבטים שעוסקים במעמד האישה בחברה הערבית. היבטים שאם לאמר את האמת, היממו אותי, ואין לי אלא להגדיר אותם כאלימות נגד נשים: מניעת חופש הפרט, העדר חופש כלכלי, העדר אפשרות בחירה בבן הזוג, העדר חופש לבוש ועוד.

לפי הכריכה האחורית, המחברת, זואי פרריס, עברה לחיות בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה עם בעלה דאז ומשפחתו המורחבת, בדואים סעודים – פלשתינאים. כאמריקאית אני בטוחה שהיא קיבלה בהלם את אורחות החיים שלהן היא נחשפה והדבר בא היטב לידי ביטוי בספר.

אני חושבת שבחברה המערבית אנחנו לא מעריכות את החופש שהצלחנו להשיג ואת מידת השוויון שקיימת. אנחנו לא מרגישות שזכינו בחיים מספיק טובים. אבל כשקוראים את הספר, אי אפשר שלא להתפעם מההישגים של הנשים במערב. ממעמדן. ממידת התלות ההולכת ומצטמצמת בגברים.

ספר מרתק. מעניק הצצה לחיים שאנחנו לא מכירים.

"מחפשים את נוף", זואי פרריס

הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2010, 335 עמודים

תרגום עמוס זלינגר

סיווי אופה עוגת טורט

מכירים את זה שפתאום, אחרי 17 שנים יחד, בעלכם רוצה שתאפו לו עוגת טורט למרות שכישוריכם אף פעם אחת לא הוכחו ככאלה המסוגלים לאפות או לבשל או בכלל להכין משהו אכיל, נהפוך הוא רוב הבישולים שלכם הוכתרו ככישלון קולוסלי והרסני (לסירים)?

מה עושים? מה עושים כשלא מחזיקים ספרי בישול או אפיה בבית? מחפשים באינטרנט מתכון לאפיית עוגת טורט. וגם מוצאים, המון מתכונים, כי עם ישראל אוהב, מסתבר, לאפות ולאכול ולפרסם את המתכונים שלו ברשת.

מכירים את התחושה כשאתם רואים מתכון בספר/ אינטרנט, הוא נראה כל כך יפה ומזמין שאתם מיד מחליטים להכין אותו? וגם חושבים שהוא יצא בדיוק, אבל בדיוק כמו בתמונות?

אולי אצלכם באמת המתכון יוצא מושלם, כמו בצילום. אבל זה אומר שאתם לא סובלים מהפרעת קשב או מיצירתיות יתר. אני את רוב ההוראות לא קוראת, רק בערך. לפעמים גם באמצע המתכון אני מחליטה פתאום ל"שדרג" את המתכון ופה אחד ועל דעת עצמי אני משנה את מרכיבי המתכון לפי מה שיש באותו הרגע בבית.

כידוע לכם יש מרכיבים קריטיים בעוגות ואפייה זה לא טיול בפארק, אי אפשר להחליט פתאום לשים 1/2 כוס קמח במקום 1/4. לפעמים זה קורה לי.

בעוגת הטורט הראשונה שלי, שנאפתה לפני מספר שבועות, החלטתי לערבב את החומרים הנוזליים עם הקמח ואז את הבצק פירורים שיצא לי לנסות למזג (יש כאלה שקוראים לזה לקפל) עם הקצף של הביצים. העוגה יצאה קצת מגורגרת כי הבצק סירב לחלוטין להיפרד אחרי שלשתי אותו ושפכתי אותו לתוך הקצף של הביצים, אבל היי! למי אכפת! הילדון אמר שזו העוגה הכי טעימה שהוא אכל כל החיים שלו.

בעוגת הטורט השניה שלי, כבר הפנמתי שאת החומרים הנוזליים מקפלים לקצף ואז מנפים את הקמח לתוך הקצף ומקפלים באיטיות. עדין למרות ההחלטה על השינוי, ולמרות שהעוגה הפעם לא יצאה מגורגרת, העוגה יצאה כמו בטון ! ממש דחוסה. במבחן הילדים היא לא עמדה.

בעוגת הטורט השלישית שלי, החלטתי להוסיף מיץ מתפוז אחד ובכל זאת להשתמש באבקת אפיה. כן בשתיים הקודמות ויתרתי על אבקת האפיה ולא הוספתי שום נוזלים. לצערי, השימוש בתוספת מיץ תפוזים ובאבקת האפיה יצרו איזו ראקציה בלתי ברורה. וגם כנראה שצריך להודות שהתבנית היתה קטנה מידי. חצי מהעוגה, כמו הר געש גלשה בתנור.

עוגת הטורט הבסיסית המקובלת בארץ היא עוגה יבשה עם מרקם ספוגי ואוורירי מה שנחשב באירופה לעוגת ספוג. יש כאלה שמוסיפים חצי כוס שמן לתערובת, אבל זה לא משהו שנסבל בעיניי לכן למודת נסיונות בעוגה האחרונה החלטתי להשתמש בחצי כוס נס קפה ובשתי תבניות ליתר ביטחון.

מקורה של עוגת הטורט במרכז אירופה. המשמעות הלשונית של השם, היא עוגת לחם או עוגה עגולה. אבל למעשה כיום, עוגת הטורט האירופאית היא עוגה שמורכבת משכבות של קצפת, חמאת בוטנים, ריבה או ג'לי מה שבוודאי מוסיף לעוגה קלוריות מיותרות ולא הכי בריאות. לפעמים הם נוהגים לזגג את החלק העליון של העוגה בסוכר או שוקולד. אבוי! גם זה לא משהו שרצוי מבחינתי.

עוגת הטורט הידועה ביותר היא כנראה הזאכר הוינאית, והיא עוגת שוקולד ששמה הולך לפניה וגם הקלוריות שיש בה ואני מניחה שמי שנוהג לאכול כל יום זאכר, גם כרסו הולכת לפניו.

אחרי מסע נסיונות בשדה הטורט, קבלו טיפים לעוגת הטורט המושלמת שלי -

1. לכל מתכון שבו אין נוזלים תוסיפו מיץ מתפוז אחד סחוט או 3/4 כוס חלב או 3/4 כוס נס קפה. יש כאלה שמוסיפים ליקר, הילדים שלי נגד הרעיון, אני מניחה שאולי למבוגרים הטעם של הליקר מדבר, אבל לא לכולם.

2. תעדיפו מתכונים עם 7 ביצים. מצאתי שהעוגה יוצאת יותר רכה ואוורירית.

3. שימו לב לגודל התבנית שלכם. זה לא נעים להיתקל בתבנית קטנה מידי בזמן האפייה.

4. בעוגת טורט מנפים את הקמח לתוך הביצים בתנועת קיפול ולא לשים בצק שאותו מנסים לשלב עם הביצים.

5. שימו אבקת אפיה גם בקמח תופח מאליו האפקט מדהים והעוגה מקבלת נפח אוורירי.

6. הביצים אוהבות להיות בטמפרטורת החדר, הקצף יוצא עמיד יותר (בזמן הזה אפשר להכין את הנס קפה ולהמתין שיתקרר כי אם הוא לא קר יוצאת ביצה מקושקשת בטעם נס קפה…)

7. תנור שחומם מראש הוא תנור שחומם מראש ולפחות 10 דקות בכדי שהוא יגיע לטמפרטורה אחידה.

8. פרוסת טורט יבשה מכילה משהו באזור 300 קלוריות או 4 נקודות. טורט שכבות או טורט מצופה כבר ממריאה לאזור ה- 500 קלוריות או 6 נקודות. זוועות קשות לכלי הדם והשומנים.

המתכון שאני משתמשת בו: 7 ביצים מופרדות,כוס וחצי קמח תופח מאליו, 1/2 כפית אבקת אפיה, 2 כפות שמן, 3/4 כוס נוזלים, גרידת לימון/ תפוז, כף תמצית וניל, כוס ורבע סוכר. אולי לא טורט היסטורית, אבל עדין אוורירית, נעימה בפה ומהווה קינוח ללב ולנשמה ליד כוס תה חם.

בתאבון!

על הבשר לבדו

הרשומה הזו של דרור בורשטיין, הזכירה לי משהו שרציתי לכתוב עליו מזמן כי היא נוגעת בשורשי התרבות המערבית. דרור מתרכז בדגים, לגיוון התרכזתי בבשר

מיתוס אנגלי מספר שהדיאטה האנגלית מבוססת על בשר ומעט מאוד ירקות. הציור המפורסם של ויליאם הוגארת "O the Roast Beef of old England" (1748 (, לועג לצרפתים המורעבים המכרסמים בצלים ולחם דל לעומת האנגלים הקרניבורים.

אכילת בשר היא חלק מהמורשת האבולוציונית של בני האדם. מחקרים שנערכו בשנות ה- 2000 הראו ששימפנזים, הפרימטים קדומים הקרובים אלינו, משלימים את הדיאטה הצמחונית שלהם באכילת בשר *. זכרים של שימפנזים, צדים קופים קטנים ומחלקים את הבשר בכדי ליצור קשרים חברתיים בתוך הקבוצה ובכדי למשוך נקבות.

גם בחברה האנושית בימנו, בשר מסמל הצלחה ושפע וברוב החברות אכילת בשר בחברותה מהווה בסיס ליצירת קשרים הדוקים. מאידך כיום יש מעט מאוד אנשים ניטרליים לגבי בשר. מהמאה ה – 18 הבשר מעורר מחלוקות מוסריות והוא מקור לבוז. מזון יוקרה נערץ שלמולו מעמידים מליוני בעלי חיים כלואים במכלאות סגורות, מפעלים שחולשים על שטחים נרחבים, פגיעה באוזון, הרג מאסיבי ומחלות שמתפשטות לבני האדם, הם רק חלק מהאספקטים שנגזרים מתרבות הקרניבורית.

בשר מופיע ביצירות אמנות לא מעטות, אולם היצירה המשמעותית שהשפיעה על דורות של צופים ואמנים היא יצירה מסתורית ומתעתעת של רמברנדט.

נוכחות אלוהית בעולם גשמי

בשנת 1655 צייר האמן ההולנדי רמברנדט ציור במיימדים צנועים של שור שחוט. יצירה אניגמטית בהקשר הכולל של עבודתו.השור השחוט תלוי בחדר אפל, ראשו ערוף והוא מואר ממקור לא ידוע. מאחוריו ניתן להבחין בדמות אישה המציצה לחדר.

את הציור הוא יצר בתקופת האבל שלו על אישתו ושני ילדיו. רבים תהו על המסר אותו ביקש רמברנדט האמן הדגול להעביר. האופן שבו השור תלוי, מזכיר את צליבת ישו, והאור המיסתורי מייצרים אווירת קדושה. האלוהות והנוכחות האלוהית בעולם הגשמי כי הרי זו אמיתה אוניברסלית שכולנו בשר ודם יום אחד נמות.

משיחות הצבע הגסות מייצרות מקצב, כמעט שיר הללויה.

פגיעות ושבירות אנושית

סוטין חיים (Soutine), הושפע מציורו של רמברנדט. הפגר שאצל רמברנדט היו לו אסוציאציות דתיות כמעט, מעומת עם תפיסות המציאות של המאה ה- 20 המציבה במרכז את הפגיעות והשבירות האנושית.עבור סוטין הקיום האנושי במאה ה- 20, הוא קיום אלים, פצע פתוח ומאבק תמידי לשרידות. סוטין כנראה הושפע גם מההיסטוריה האישית שלו ומאבקו להתקיים.

ניוון ארצי וריקבון מוסרי

תילי מילים נכתבו על הציור של פרנסיס בייקון (Francis Bacon) , Figure with meat . בייקון שהוטרד מגורל האנושות המיוסרת שלאחר מלחמת העולם השניה, יצר פראפרזה גרוטסקית ומזעזעת לציורו של ולאסקאז Portrait of Pope Innocent X.

 

האפיפיור אינוצנטיוס ה- 10, יושב בין פגרי בשר שחוט המתכתבים עם ציוריהם של רמברנדט וסוטין. הצופה יכול לבחון בין 2 פרשנויות אפשריות: האפיפיור כקצב מושחת או האפיפיור, נציגו של אלוהים על  הארץ כחיה שחוטה התלויה מאחוריו. בניגוד לבשר שמופיע בציור בציורי ואניטס או מומנטו מורי של טבע דומם, המפארים את אירעיות החיים והסכנות שבחיים חושניים ונהנתנים, הבשר אצל בייקון הוא סמל לריקבון ולניוון הארצי, חושניות הבשרים ואף רמז לגיהנום האנושי.

הויכוח על צריכת בשר, התועלות שלו למול הנזקים הסביבתיים והבריאותיים ממשיך גם כיום בטונים גבוהים וצורמים יותר מתמיד. למרות זאת עד שנת 2000 קצב ייצור הבשר עלה ב- 70 אחוזים**. אין לי ספק שמקומו המשמעותי בתרבות האנושית אינו הולך להשתנות ( ורק בכדי להוכיח את הטענה שלי, ראו את הטוסיק של לידי גאגא עטוף (פחות או יותר) בשימלת בשר חי בטקס פרסי ה- MTV לשנת 2010)

* מתוך מחקר "Eating Meat: Evolution, Patterns, and Consequences", Vaclav Smil,  2002

** שם

אין כמו קצת בכיינות עדתית

מדי פעם אני קוראת עיתון. מראש אציין שזה לא סימן טוב כשזה קורה.

במיוחד לאור האמונה המוצהרת שלי, שאין הרבה מה לקרוא בעיתון (חוץ מההורוסקופ כמובן) ולאור העובדה שקריאה בעיתון בעיקר מסמלת את העדר הקשב והריכוז שלי בימים קשים אלה, בהם אני בכל יום נמצאת בקצה אחר של הארץ.

כך, היום בדרך לחיפה, קראתי בעיתון של המדינה על עצומת האמנים המזרחיים שדורשים למנות שופט מזרחי לעליון.

כל כך אופייני לבני עדתי הגאונים למנף את ההישגים של המחאה הציבורית ולהתבלבל ביעודם וגם ביעוד המחאה, בכדי למחות בשם "אחיהם המקופחים" ולשכוח את יתר המקופחים.

למחות בשם אלה שזקוקים לייצוג הולם ולמישהו שידאג להם שם באולימפוס הקר והקפוא של בית המשפט העליון. בגלל ששם לא יושבים בני אדם רגילים, אלא אשכנזים! שומו שמיים, נדרש למנות מתווך שיבהיר את השפה והנוהגים של אותם מזרחים חריגים.

הרי מערכת המשפט הישראלית בוודאי מבוססת על ההפרדה העדתית שנמצאת בבסיס כל פסיקה. כל שכן בית המשפט העליון המפעיל מערכת שיפוטית ומוסרית שונה המבחינה בין אשכנזים למזרחיים.

אני משערת שאין כמו אדם "שדמו מדמנו" בכדי להבין את המצוקות של קורבנות השיטה האשכנזית.

מה אומר ומה אגיד. כל כך אופייניים הנהי והיגון של המקופחים, אני פשוט מכירה את זה מהבית. את הטיעונים על אלה שזקוקים להבנה ואמפטיה. עזרה וסימפטיה של כאלה שצמחו בתנאים דומים.

רק אלה שצמחו מתוכנו יכולים להבין את הקשיים והמכשולים שרובצים לפתחם של המזרחיים ומכשילים אותם ומונעים מהם להתקדם למעמד הראוי להם.

ועשו לי טובה, אל תתבלבלו, שהרי שופט שינק עוד בבטן אמו גפילטפיש ורגל קרושה לא יכול להשיג את ההבנה היקרה בנושאים ברומו של העולם המזרחי. הבנה מעודנת ועדינה בעלת ניואנסים יחודיים ודקים, שרק האזנה לשירים מזרחיים, אכילת סחוג, חילבה, חריימה יכולה להעניק.

רק מי שצמח מתוכנו יכול להזדהות עם הצער וכאב הלב (וגם הדמעות) על גורלם המר של קורבנות המערכת הבוגדנית הערטילאית, קונספירציה של אשכנזים למען קידום אשכנזים.

רק המילים והחרוזים ברמת גנון, יכולים לגעת בבטן הרכה והחשופה של כל מזרחי המנסה מקטנות לפתור את המשוואה ולהשלים את הנעלם כיצד לכל הרוחות להתגבר על היתרון המובנה והבלתי פתיר שיש בארץ הזו לאשכנזים.

ואל תזכירו את השואה כי גם היא קונספירציה של אשכנזים להשיג לעצמם תנאים. העובדה שהיטלר טבח דווקא ביהודים הפולנים, האוקראינים, הרוסיים, האוסטרים וכדומה – בקיצור העובדה שהיטלר טבח דווקא באשכנזים – נעוצה בכך שהוא היה גזען מסריח שלא בחל באמצעי קיפוח חריפים ולכן לא העלה את אותם מזרחיים השמיימה בדהרה כאד רותחין.

כן, אין כמו בכיינות עדתית להראות שאנחנו קיימים, להסיט את הדיון ממינוי שופטים כשירים ומקצועיים, למינוי דווקא אלה שצריכים לעזור "לנו" המזרחים המסכנים  והמקופחים, שקולנו לא נשמע ואנחנו לא מיוצגים.

מה השלב הבא? מינוי שופטים לבית משפט עליון לפי מבנה המיטוכונדריה בתא?

ימי שני הכחולים

את הספר "ימי שני הכחולים" קיבלתי לסקירה מאתר Read4free הפועל לקידום הקריאה.

ארנון גרונברג, בן למשפחה יהודית, ניצולי שואה, מתעד ברומן הביכורים אוטוביוגרפי שלו את חיי נער במשפחה הולנדית לא טיפוסית.

על רקע יחסים מתוחים בין הוריו, התפרצויות זעם, אב תלוש ולא מחוייב למשפחתו ואמא שמחבקת את הילד שלה חיבוק דוב, מתוארת מערכת יחסיו המיוחדת עם אביו, ההתמודדות היומיומית של הנער עם אירועים בבית הספר, עם אהבה ראשונה ובעיקר סקס. חלק ניכר של הספר עוסק בסקס עם זונות או נערות ליווי, חיים של חיפוש ללא מטרה והתעסקות בשאלות זהות.

החלק המרגש ביותר בספר בעיניי, הוא החלק שעוסק בימיו האחרונים של אביו בפרק Walk Like an Egyptian -

" ירדתי למטה, לקחתי את קופסת הטאפרוואר ונכנסתי לחדר בקרקור עליז: ' הנה בא נסיך הכתר וביא לך את הדייסה. כעת נאכל דייסה, חמה ומתוקה'.

הוא הטה את ראשו הצדה. לחצתי בשתי אצבעות על הלחיים שלו, עד שהוא פתח את הפה ודחפתי לו במהירות כף של דייסה.

'אני לא מרגיש כל כך טוב היום', אמרתי.

הוא לא הגיב.

הכנסתי לו כף נוספת לפה. לפחות הפעם לא הייתי צריך ללחוץ לו על הלחיים.

'זה רק לטובתך', לחשתי.

למי אני דומה עכשיו, למען השםף למי אני מתחיל להידמות?" (129)

בתיאורים ציניים, זועמים שבעיקר גרמו לי תחושת קבס מהחיים, אוחז גרונברג בקורא. לא לבלוע ולא להקיא.

ספר לא קל, אבל שווה קריאה אפילו רק בשביל הפרק שציינתי, שהוא אחד הפרקים הטובים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה.

"ימי שני הכחולים", ארנון גרונברג

הוצאת בבל, 2011, 324 עמודים

תרגום אירית ורסנו