את הספר "ימי שני הכחולים" קיבלתי לסקירה מאתר Read4free הפועל לקידום הקריאה.
ארנון גרונברג, בן למשפחה יהודית, ניצולי שואה, מתעד ברומן הביכורים אוטוביוגרפי שלו את חיי נער במשפחה הולנדית לא טיפוסית.
על רקע יחסים מתוחים בין הוריו, התפרצויות זעם, אב תלוש ולא מחוייב למשפחתו ואמא שמחבקת את הילד שלה חיבוק דוב, מתוארת מערכת יחסיו המיוחדת עם אביו, ההתמודדות היומיומית של הנער עם אירועים בבית הספר, עם אהבה ראשונה ובעיקר סקס. חלק ניכר של הספר עוסק בסקס עם זונות או נערות ליווי, חיים של חיפוש ללא מטרה והתעסקות בשאלות זהות.
החלק המרגש ביותר בספר בעיניי, הוא החלק שעוסק בימיו האחרונים של אביו בפרק Walk Like an Egyptian -
" ירדתי למטה, לקחתי את קופסת הטאפרוואר ונכנסתי לחדר בקרקור עליז: ' הנה בא נסיך הכתר וביא לך את הדייסה. כעת נאכל דייסה, חמה ומתוקה'.
הוא הטה את ראשו הצדה. לחצתי בשתי אצבעות על הלחיים שלו, עד שהוא פתח את הפה ודחפתי לו במהירות כף של דייסה.
'אני לא מרגיש כל כך טוב היום', אמרתי.
הוא לא הגיב.
הכנסתי לו כף נוספת לפה. לפחות הפעם לא הייתי צריך ללחוץ לו על הלחיים.
'זה רק לטובתך', לחשתי.
למי אני דומה עכשיו, למען השםף למי אני מתחיל להידמות?" (129)
בתיאורים ציניים, זועמים שבעיקר גרמו לי תחושת קבס מהחיים, אוחז גרונברג בקורא. לא לבלוע ולא להקיא.
ספר לא קל, אבל שווה קריאה אפילו רק בשביל הפרק שציינתי, שהוא אחד הפרקים הטובים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה.
"ימי שני הכחולים", ארנון גרונברג
הוצאת בבל, 2011, 324 עמודים
תרגום אירית ורסנו
ברוך שובך
חסר לי הלוגו של קורא הספרים(-:
וחמניות גם אני אוהבת
את הספר לא אקרא כי עייפתי מנושא השואה
יום טוב
אתי
אנחה. ההתנהלות של תפוז ממש לא מרנינה והפרסומת של גוגל שתקועה לי מעל לבלוג פשוט הרסה לי את היום.
תודה
אני מבינה אותך, בקשר להתנהלות ולפרסומות…
אני תוהה לגבי המשך הדרך שלי.
אבל אני לא מסתדרת עם עיצוב הבלוג פה. יש איזה help איפשהו?
ובהקשר לרשימה עצמה… תודה על ההמלצה, אבל ממש לא נראה לי שזה ספר בשבילי.
בוודאי שיש.
ומוביל אותך גם לסירטונים אם צריך.
ראשית גם אני יכולה לסייע לך.
שנית יש בלוג בעברית ובאנגלית.
בחרת תבנית? ברגע שבחרת תבנית את צריכה לבחור איזה ויגטים יופיעו בה.
בכל מקרה בלוח הבקרה שלך, מתחת לאהלן עננת, יש כפתור קטן שנקרא עזרה, הוא עוזרלפי סוגי קטגוריות של דברים
אני כבר לא תוהה אני אעביר לאט לאט את הכל לכאן וזהו. פשוט די ממילא אני מעדיפה פלטפורמה יציבה ורגועה.
תודה עננת
רק שאבין -
תבנית מאפשרת להוסיף תיבות כלשהן רק בהתאם לצורה בה היא נבנתה?
יש לי אפשרות לעצב את הבלוג כראות עיניי ללא שימוש בתבנית כלשהי?
(ן, גם אני כאן, ואני חייב לומר שהממשק לא אינטואיטיבי כמו בתפוזבל).
כן, בתבנית ספציפית אפשר להוסיף קוביות לפי התבנית (נצפות ביותר, מוקלקות ביותר, רישום לבלוג, ועוד לפי הוויגטים), כאשר אתה מוסיף קטגוריות קישורים הוא בונה לך אוטומטית את הקוביות של הקישורים לפי הקטגוריות שאתה מוסיף וממין אוטומטית.
קיימת תבנית חלקה שבה אפשר לעצב מה שרוצים.
לא יודעת מה זה ממשק אינטואיטיבי, הוא יותר טוב משל תפוז בהרבה היבטים.
טוב, אז לאט לאט מתרגלים…
עוד לא החלטתי מה טוב יותר / נעים יותר לעין.
כן, זה עיניין של הרגל.
תוסיף את הקוביה של רישום ע"י אימייל, פשוט תגרור אותה לאזור הוויגטים העליון הראשון
ותוסיף ענן תגים
אגב גם יש להם דף בית בעברית
http://he.wordpress.com/
הצלחתי להגיע בסופו של דבר.
הספר נראה כבד ואני לא ממהרת לצלול אליו.
יהיה לךי נורא עצוב אם תעברי, למרות הכל זה פחות ידידותי למשתמש מתפוז.
יום נפלא
תודה יקירתי,
לא שמתי לב לקישור
אני לא יודעת מתרגלים לכל דבר בסוף ולנוכח המעללים של תפוז נקעה נפשי
תודה על הסקירה – למרות שהספר נראה לא מתאים לי…
אחרי התגובה האחרונה שלך בפורום הבלוגיה – תמיכה טכנית – היה לי ברור שאת הרשומה הבאה שלך אמצא כאן…
האמת שברגע שהבנתי שהם החליטו שהפרסומת המכוערת תעמוד מעל לבלוג הגעתי מהר מאוד להחלטה שנמאס לי מהשירות של תפוז. הם צריכים אותנו לא אנחנו אותם ושלא יתבלבלו יותר.
תודה וטיאור
מה שמעניין שאני לא ראיתי את הפרסומת הזאת (בזכות חוסם הפרסומות אולי?)
אבל ביומיים האחרונים אני לא מצליח לראות את תפוז כלל…
אולי. אם אפגש אתו בספריה.
הרבה תודה ואני דוקא מעדיפה שתחזרי לתפוז. יותר זמין לי שם.בתנאי כמובם שיתגברו על כל התקלות המעצבנות ♥
תודה לאה
לא נראה לי שזה יקרה אם הם לא יורידו את הכיעור הזה שתקוע לי מעל לבלוג או יחזרו בהם מההחלטה שהפרסומת המכוערת הזו תהיה תקועה לי בעין כמו קיסם.
נשמע ספר טוב. אני צריכה לחדש את המלאי. אקח אותו בחשבון. תודה
)
אח..כמה טוב שאת כאן! הרבה יותר חביב ונחמד. והכי חשוב, כאן לא ישנו לך את הממשק או יקפיצו לך פרסומות שאין לך חפץ בהם.
סיפורים אודות השואה מושכים ודוחים אותי בה בעת, אולם בספר, עליו את ממליצה נראה כי חלקה של השואה, הגם שהוא עמוק, די מודחק, לפחות עפ"י הכתוב. בכל מקרה מסקרן לקרוא ספר זה.
תודה על ההמלצה [ותודה גם על שעשית מנוי בבלוג שלי]
אני אקרא אותו, מכל הסיבות הטובות שלי… הולנד + שואה, זה משהו שאני לא יכולה לעוד בפניו
מותק, אני שמחה שאת פה
פה הרבה ידידותי ונעים
ולכל המקטרגים התפוזיים למינהם… הכל זה עניין של הרגל
ושכחתי להגיד לך שו שהסביונים האלה למעלה משגעים!
בטוח לא אקרא את הספר ועדיין אני מתפעלת מכתיבתך:)
נרשמתי להתעדכן ישירות . ואני ממליצה לך לנסות את בלוגר ולפרסם את רשומותיך גם בקפה דה מרקר שם תזכי אמנם למעט תגובות אבל לשפע קוראים:)
המון הצלחה סיווי:)
הי סיווי,
כמו שכתבתי לך, נראה שיש הגיון מעציב בהחייאת הפלטפורמה הזו.
איכשהו זה נראה לי פחות ידידותי לכל המעורבים, ובטח חזר את המרכיב הקהילתי שיש בתפוז, ואני מקווה שיזכילו לא להרוס לגמרי.
ולגבי הספר – אני בספר אם אגיע אליו, אבל טוב לדעת בזכותך.
המשך שבוע מוצלח לך, יקרה
♥
על אף שמדובר כאן על השואה, לא נראה לי שזהו ממש ספר שואה,
אז אולי כן אוסיף אותו לרשימה..
תתחדשי כאן, צריך להתרגל, כי הכל ממש נקי ורגוע.
למרות שאיני אוהב ספרי שואה צורת ההגשה שלך מעולה
תודה על הביקורת – אין סיכוי שאקרא כזה ספר מדכא, אבל תודה בכל אופן.
עצוב עצוב לי שאת עוזבת את תפוז, למרות שעקבתי אחריך לכאן גם בגלגול הקודם, זה לא אותו דבר.
קראתי מה שכתבת באירוח של דן חן, ואת מה זה צודקת – חשבתי שזה רק במחשב הדפוק שלי, שרואים את הסטריפ עם הפרסומות של גוגל. הם הרי הבטיחו שרק מי שיגלול למעלה יראה את זה. אבל הם כנראה לא הבטיחו לקיים.
כמו שאחרים כתבו שם, גם אני רואה ירידה רצינית בכמות הכניסות והתגובות, כך שנראה לי שלא יהיה לי קשה לוותר על הכאילו קהילה שתפוז חושבים שיצרו שם, ולעבור לפה גם אני.
אבל אני צריכה להתעצבן עוד קצת לפני זה…
נראה לי שאין לי את הכוחות להכיל ספר כזה כעת.
תודה על הסקירה:-)
וחבל שאת עוברת, הפלטפורמה כאן יש לה חיסרון אחד גדול, אני לא אדא לעולם שהשבת לי אלא אם אחזור לחפש את התגובה. ואם עושים מנוי על תגובות אז הוא שולח את כל התגובות ואין לי זמן לסגור אינסוף תגובות שלא באמת רלוונטיות עבורי, ולכן זה מבאס אותי:(
היתה לי הרגשה שתחזרי לכאן.
אני רק לא מבינה את ההתנהלות השגויה הזו של תפוז,
הם לא שמים קצוץ על כל התלונות עד שבסוף באמת
כל הטובים יעזבו. כבר לא איכפת לי, ממילא לא פרסמתי
דבר, מאז כשלושה חודשים..
אני צפופה בזמן שלי ובנוסף, שקועה בכתיבת רומן חדש…
שזה כמזון לנפש שלי.
את הספר בהמלצתך, לא אקרא בקרוב, למרות שאני נמשכת
לספרים הנכתבים על התקופה האיומה הזאת,
ולהבדיל, צילום הפריחה הצהובה, עושה לי חם ונעים בנשמה.
(מאחת הרשומות האחרונות שלך בתפוז)
חחח בסופו של דבר כל תפוז כאן
אז בסדר, זה לא נראה כמו תפוז , אבל זה רק ענין של להתרגל . הקהילה כבר קיימת ומה זה חשוב באיזה מקום ברשת אנחנו נמצאים, הרי זה רק קליק אחד לכאן או לשם.
אני כבר מחכה לרשומה הבאה שלך , רוצה לראות שאני מקבלת עידכון במייל. שיהיה בהצלחה סיווי.
יום שמח:)