.jpg "בית הממתקים - קארין גרהרדסן")
לאחרונה קראתי ספר מתח משובח כמיטב המסורת הסקנדינבית, "בית הממתקים" מאת קארין גרהרדסן.
האמת שהופתעתי, כי בדרך כלל הבחירות התרגומיות של הוצאת ידיעות לא מדברות אלי. אבל הספר שבנוי מפרקים המתארים זוויות ראיה שונות של דמויות שונות, מספק את הסחורה: צמרמורת שמחלחלת לנשמה, קור מקפיא כמו הקור ששורר בשבדיה. במיוחד עשו לי חלחלה הפרקים שמתארים את האקלים החברתי והפרקים שכביכול כתובים מנקודת ראייתו של הרוצח.
זה לא ספר מתח השבדי הראשון שאני קוראת. קראתי את "רוצחים ללא פנים" מאת הנינג מנקל ואני מגיעה למסקנה שיש לשבדים דרך משלהם לחדור לנפש הרוצח. בניגוד לספרי מתח שמכים בקורא באלימות לא מוסברת, לשבדים יש דרך להקביל בין הקור החיצוני לקור הפנימי שבנפש האדם. ההנחה הבסיסית היא שאדם רע מיצר נעוריו.
המתח בספר לא נוצר מהשאלה מי רצח, אלא מעצם האסקלציה בסידרת הרציחות והגילויים הפסיכולוגיים והחברתיים המתלווים אליהן.
ספר אינטיליגנטי, מומלץ בחום!
"בית הממתקים", קארין גרהרדסן
הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, 333 עמ'
תרגום יעל צובארי
.jpg "מחפשים את נוף -זואי פרריס")
את הספר "מחפשים את נוף" קיבלתי לסקירה ממועדון הספר read4free הפועל לעידוד הקריאה.
היום חל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. בקישור שצירפתי לאתר משרד החינוך והתרבות תוכלו למצוא הפניות לנתונים העוסקים באלימות נגד נשים.
לאלימות פנים רבות ולא רק אספקטים פיזיים. חלק מהאספקטים עוסקים בצמצום חופש הפרט, באלימות כלכלית, מילולית ועוד.
אומנם הספר "מחפשים את נוף", הוא ספר מתח העוסק בפרשיית העלמותה של נוף, נערה סעודית בת 16 בת למשפחה עשירה, שנעלמת לפני חתונתה, אבל יש בו הרבה היבטים שעוסקים במעמד האישה בחברה הערבית. היבטים שאם לאמר את האמת, היממו אותי, ואין לי אלא להגדיר אותם כאלימות נגד נשים: מניעת חופש הפרט, העדר חופש כלכלי, העדר אפשרות בחירה בבן הזוג, העדר חופש לבוש ועוד.
לפי הכריכה האחורית, המחברת, זואי פרריס, עברה לחיות בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה עם בעלה דאז ומשפחתו המורחבת, בדואים סעודים – פלשתינאים. כאמריקאית אני בטוחה שהיא קיבלה בהלם את אורחות החיים שלהן היא נחשפה והדבר בא היטב לידי ביטוי בספר.
אני חושבת שבחברה המערבית אנחנו לא מעריכות את החופש שהצלחנו להשיג ואת מידת השוויון שקיימת. אנחנו לא מרגישות שזכינו בחיים מספיק טובים. אבל כשקוראים את הספר, אי אפשר שלא להתפעם מההישגים של הנשים במערב. ממעמדן. ממידת התלות ההולכת ומצטמצמת בגברים.
ספר מרתק. מעניק הצצה לחיים שאנחנו לא מכירים.
"מחפשים את נוף", זואי פרריס
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2010, 335 עמודים
תרגום עמוס זלינגר
תודה, מעניין.
אז נתחיל בראשון ונעבור לשני . שכנעת אותי על שניהם . סופ"ש נעים ובלי צ'לענט (יצא לי מהאף כבר בשבוע הראשן של החורף.
איך את מצליחה להבין את ההוצאה הזאת?! כל ספריהם מנוסחים כך שאני לא מצליח להבין מה הם רוצים ממני.
הספר השני נראה מעניין יותר עבורי… אבל כמו שאת יודעת, הוא מצטרף לרשימת הספרים בפנסיה
על נוף כבר שמעתי (והכנסתי לרשימה) על בית הממתקים עדיין לא. אז תודה (כפולה).
שבת שלום, יקרה
{}
בוקר טוב
הערימה ליד המטה גדלה. על ספרי מתח אפסח.
תודה להמלצה ושבוע טוב
ערימת הספרים שלי עמוסה.
אפסח על ספרי המתח
תודה להמלצה
שבוע טוב
לגבי הספר השני: מצד אחד ההצצה הזו לאורח חיים שרובנו לא חשופים אליו ביומיום הוא באמת מרתק. אבל השאלה המעניינת היא עד כמה אנחנו יכולים לבחון את אורח החיים הזה בלי לשפוט אותו. כי בסופו של דבר הספרים שאנחנו נחשפים אליהם הם כאלו שנכתבו ע"י ש"יצאו משם בשלום" כנראה בגלל שהן לא ממש התחברו למנטליות, ולא ע"י נשים שחיות בשלום עם הגזירות הדתיות ומאמינות בהן.
תודה על ההמלצות
למרות שאני לא חובב גדול של ספרי מתח, בסופו של דבר אני קורא הכל…
נראה לי שקראתי את מחפשים את נוף – מעולה,תודה על הדקירות
דקירות= סקירות כמובן
אפשר ספר אחד ומרק אחד ליום חורפי? אנסה לקרוא את נוף .
אפשר ספר אחד ומרק חם אחד ליום חורפי? אנסה לקרוא את נוף זה משהו בכריכה ובסיפור .
שני הספרים שבחרת כל כך רלוונטים למציאות שלנו ולמה שקוראים בעיתונים אפילו שה"שלנו" הזה נמצא בנורבגיה. בדיוק קראתי ידיעה בעיתון על רוצח ההמונים אנדרס ברינג בריוויק שהתקשר כמה פעמים כדי להסגיר את עצמו אבל המשיך לרצוח ומנגד אני חושבת על ירושלים וגדר ההפרדה לא בין ישראלים לפלשתינאים אלא בין גברים ונשים. בכל מקום יש מקום למאבק ועוד דרך ארוכה עד שמעמד הנשים באמת יהיה שווה.
כמו תמיד אני חייבת להחמיא לך על הסקירות שלך, הן הכי טובות שאני מכירה. וסליחה שמחקתי את תגובתך ברשומה לב מזהב – מחקתי את הרשומה לגמרי
יום שמח ושבוע מצויין:)
תודה על ההמלצות
בהחלט מעניין מאד
אני אוהבת לקרוא את הסקירות שלך. הן בהחלט גורמות לי לרצות לקרוא עוד ועוד…
תודה על ההמלצות
הראשון נשמע לי מצמרר מדי – אין סיכוי שאקרא
לגבי השני – נראה לי מטריד
אני מעדיפה לחיות בתוך הבועה שלי:)
בית הממתקים מתוכנן לי לקריאה וכך גם נמסיס וזאת אחרי שאהבתי מאד את אדום החזה.